סבתא גסטי  שלי (שושנה פייגין)הלכה לעולמה לפני שבועיים

בלוויה הקראתי את ההספד המצורף

לאחר הלוויה פנו אלי אנשים רבים ואמרו לי משפטים בנוסח "הלוואי ולי היה את האומץ להגיד דברים כאלו ליקרים לי בעודם בחיים" ושההספד שימש להם השראה החלטתי להביא את ההספד הזה שבמקור הוא מכתב תודה שכתבתי לה בעודה בחיים בתקווה שיעזור לעוד אנשים להגיד תודה בזמן.

ולמי שעוד שואל, הזמן הנכון להגיד תודה – זה היום!

המלצה אישית אל תחכו עוד יום נוסף, אל תחשבו שזה ברור מאיליו, שהיקירים לכם יודעים שאתם מעריכים אותם/ אוהבים אותם/ חושבים עליהם וכו'

פשוט תגידו את זה זה עושה פלאות

ההספד כלשונו:

הקדמה:

אני רוצה לקרוא מכתב ששלחתי לסבתא גסטי בדואר לפני למעלה מ 4 שנים

המכתב הזה מבוסס על האמונה שלי שתודה יש להגיד לאנשים בעודם בחיים.

דרך אגב סבתא בהומור שנון סיפרה לשרי ש "רונן כבר כתב לה את ההספד"

‏יום שני 14 אוגוסט 2006

סבתא גסטי שלום.

רציתי להתחיל בתודה.

בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי מפעם לפעם בחשבון נפש ובמבט לאחור, הן על הילדות, והן על חיי כבוגר.

לפעמים לבד ולפעמים בשיחות עם אחרים.

כמעט תמיד אני מוצא את עצמי אומר לך בלב או אומר לאנשי שיחי איזו סבתא מדהימה את.

החלטתי שהגיע הזמן אחרי 39 שנות הכרות להגיד לך תודה.

סבתא – את לימדת אותי את הכלל החשוב ביותר באהבה – נתינה מכל הלב בלי לחכות לשום תמורה ובלי לעשות שום חשבון.

ראיתי איך זה עובד ומצליח.

איך ביתך תמיד מלא – מלא באהבה, מלא באנשים.

ראיתי איך מי שנותן אהבה מקבל אהבה פי 1000 ואיך הכול חוזר אליך ובגדול.

אני חושב שעם השנים גם אני לומד איך עושים את זה – ועל זה תודה גדולה לך.

סבתא – את לימדת אותי את שיטת תשומת הלב לפרטים הקטנים – לזכור פרטים קטנים על אהובינו ולתת לכל אחד את הידיעה האמיתית שהוא שלך יחיד ומיוחד.

כן גם את זה אני עוד לומד.

סבתא את לימדת אותי ששולחן המטבח הוא מרכז הבית.

ולימדת אותי לעולם לא לגרום לאנשים לרגשות אשמה או להרגשת מחויבות – על זה אני עובד חזק ומצליח.

לימדת אותי (אלו המילים שלי) שאהבה שלא כמו עוגה כמה שמחלקים אותה ליותר אנשים אז יש יותר.

אין לי המון זיכרונות ילדות אבל יש כמה חשובים.

אני זוכר במעורפל את הנהלת בית ספר שבה ישבת ואיך שהיתי מגיע לבקר אותך מהגן ומרגיש הכי מיוחד בעולם.

בבית הספר אני זוכר איך את היית מתגנבת אחרי "ההשכבה" לבית הילדים ועושה לי עיסוי עד שנרדמתי.

או לפעמים מכינה לי סנדביץ' עם עגבניות ובצל אחרי ארוחת הערב.

מבחינתי במבט לאחור המגע שלך באותן שנים הוא שגרם לי להצליח בחיים ולהגיע לאיכות חיים ולאושר.

אני זוכר את השבתות שלקחת אותנו למנוחת צהריים אצלך (למרות שאסור), את פינת הסיפור בתוכנית "לאם ולילד".

את אנציקלופדית תרבות ודבר לילדים שערן ואני קראנו הלוך וחזור.

אני זוכר את הטיול לראש הנקרה איתך ועם סבא ווליה.

אני זוכר את הטיול הקסום לגבעת הקיבוצים ברחובות ואת מפתח הגנבים של סבא שפתח לנו את הדלת למפעל הנשק. כמובן את הפלא כאשר האורות נדלקו.

שנים האמנתי שהמפתח המקורי היה אצל סבא עוד מאז.

אבל העיקר והחשוב זה היה הזמן שבילינו ביחד ואלפי השעות הקטנות האלו שפשוט היית שם בשבילי ונתת לי בית חם מוגן ומאפשר.

עם השנים ועם שלל הנכדים האחרים לא פחת היחס שלך.

אני זוכר ומודה על השנים בלימודים לתואר ראשון – איך הייתי חוזר מהלימודים ישר לשולחן המטבח שלך, מתחיל בשיעורי הבית, ואת היית עוזרת לי ומכינה לי ארוחת ערב.

הכנסת משמעת וסדר ובלי זה ספק אם הייתי עובר את השנה הראשונה.

אני מודה לך ממש על כך שהכרחת אותי לחשב בראש, ואז על הנייר, ורק בסוף בחישובית, עד היום אני מחשב מספרים גדולים באופן כזה שגם אני מופתע.

סבתא העוגה בכל יום הולדת, המתנות, הנסיעות לחיפה ולגן האם, החשמלית "וזיניוק" ועד לפני שבועיים ביום ההולדת שלי שהתאמצת והכנת לי את הפאי לימון שאני כל כך אוהב ושלמדנו להכין ביחד – את הכנת ואני כיוונתי אותך לדרגת החמיצות הרצויה.

האפייה המשותפת כשהייתי ילד שפתאום בתור בוגר התחילה לצאת ויונת לא הבינה מאיפה אני יודע את כל החוקים של האפייה ואיך לשים בצק ואיך עושים הכול – אבל מה שהראש שכח הידיים זוכרות.

בתור בוגר לא חשוב מתי הייתי מגיע אליך הביתה ובאיזה שעה תמיד היית שם עם איזה משהו לאכול ולאחר מכן עם שיחה טובה ועצה טובה.

שמחת לביקורי הארוכים ושמחת לביקורי הקצרים.

ופתאום אני כבר עם משפחה ואת מקבלת את יונת כמו נכדה שלך לכל דבר (אולי אפילו יותר מאיתנו).

ואת מקבלת את הנינים, הילדים שלי ונותנת להם את אותה הרגשת בית שאני קיבלתי בתור ילד בגילם.

סבתא יותר מדי פעמים אנחנו מצטערים על דברים שלא אמרנו ועל דברים שלא עשינו בזמן הנכון.

אז עכשיו זה הזמן הנכון להגיד לך תודה גדולה וענקית על הכול.

להגיד לך שכל מה שקיבלתי ממך באהבה גדולה הוא לא ברור מאליו, אלא מתנה גדולה שלא רבים זוכים/זכו/יזכו לקבל.

אני לשמחתי זכיתי!

ועל כך אני רוצה להגיד שוב ושוב

תודה, תודה, תודה

ממני רונן.

אחרי שתבחרו ליישם אשמח לתגובות לאחר מעשה איך העניין עבד ואיזה תוצאות זה הביא.

  16 Responses to “מתי הזמן הנכון להגיד תודה…”

  1. שלום רונן!
    קראתי ודמעתי!
    זה לגמרי נכון, להגיד תודה ולבקש סליחה בלי לחכות ולגלות שמאוחר מדי…
    אני זכיתי באישה מדהימה שזיהתה והראתה לי שאני חי מתוך כעס על הורי ומאשים אותם בתוצאות של חיי.
    החלטתי לכתוב "סיפור חדש" שבו אני לוקח אחריות על חיי ולא מאשים יותר אף אחד. הדבר הראשון שעשיתי היה להזמין את הורי ובנוכחות אשתי וילדי ביקשתי את סליחתם על שנים של כעס, מרמור וחוסר סבלנות, הבעתי בפניהם את אהבתי ושיתפתי אותם בסיפור החדש שלי.
    שנה עברה מאז ואני יודע לספר שזה הדבר החשוב והטוב ביותר שעשיתי בחיי. הקשר בינינו היום מצוין. הם מאושרים ואני פורח.
    ממליץ לכולנו לא לחכות! (ומכיוון שכל-כך קשה לעשות זאת – פשוט לקום ולעשות!!!)
    באהבה, נמרוד.

  2. רונן, הרשתי לעצמי לכתוב משהו בבלוג של מישל ולהפנות לדברים שכתבת. מקווה שזה בסדר מבחינתך.

  3. [...] זמן אני מתלבטת האם ואיך לכלול את תוכן הדברים הבאים בבלוג. זה ממש לא שייך לכלבים, אבל מאוד קריטי במערכות [...]

  4. יקר, תודה על השיתוף! אתה בר מזל כ"כ גדול על שזכית בסבתא מבורכת כמותה, עליה השלום וגם על שזכית להודות לה, וכמובן שעל עוד הרבה מכך.
    אני מתגעגעת לשלי…
    תודה

  5. רונן יקר
    לצערי עוד לפני שנולדתי נפטרו שתי סבתותי
    תמיד התבוננתי מרחוק,בערגה על קשרי סבתא\נכד וניסיתי לדמיין מה היה אילו…?
    נראה שאכן זכית ולא פחות מזה זכתה סבתך לנכד מיוחד במינו ונדיר ברגישותו
    שיעור גדול,שחובה להתחיל וליישם מהיום.
    תודה
    כרמית

  6. הי רונן יקר ומרגש.

    גם לי היתה סבתא מיוחדת במינה, מאותו דור כמו של סבתך,

    אני לא הספקתי לומר לה כך תודה, כמה פשטות ואהבה יש במה שעשית.

    שיעור גדול וחשוב. תודה

    איציק

  7. איזה מעשה אמיץ עשית איש יקר!
    מרגש , מעורר השראה וכתוב כל כך יפה – תודה לך ששיתפת זה ממש לא מובן מאליו
    שבת שלום
    לימור

  8. רונן סבתא שלך לימדה אותך איך ניתן ליצור כמה כמוך???

    אתה מדהים.

    פפר

  9. תודה לכל המגיבים מרגש אותי תמיד לגלות שכל פעם שאני פועל מהלב מהמקום הפשוט בלי לעשות חשבון על מה יגידו ועל איך זה יתפס אז זה יוצר את ההשפעה הכי גדולה.
    תודה
    רונן

  10. רונן תודה

  11. רונן, אין מילים. אני גם אהבתי מאוד את גסטי.
    הרעיון לומר תודה לאנשים בעודם בחיים כ"כ נכון. למה זה כ"כ קשה לנו?
    אתה מרשה לעצמך להחשף, נפגשתי בכך כבר יותר מפעם אחת (הפעם הראשונה הייתה במו"ח) – איזה אומץ. הלוואי ויהיה לי את הכוח ליישם עם היקרים לי.

  12. אגב, תודה, ולא פחות חשוב- סליחה,
    מאוד כדאי להגיד ברגע שמבינים שזה הדבר.

  13. משתתפת בצערך, רונן.
    אפילו אני הספקתי לשמוע עליה סיפור או שניים
    והערכה והאהבה הרבה שלך אליה נשמעה באופן ברור.
    וסבתא נשארת איתך בכל מה שהיא נתנה לך.

  14. רונן היקר- קודם כל אני משתתפת בצערך- לא היה לי מושג
    שנית- ריגשת אותי עד מאוד – עד דמעות- וכמובן שגרמת לי לחשוב המון(כמו תמיד)
    ובהזדמנות זאת אשמח לומר גם לך תודה ענקית על השינוי שעזרת לי לעשות בחיי
    כתבת כמה דברים במכתב שממש הראו לי אותך ואיך שאתה מתייחס לאנשים ולסביבה שלך ובזכותם אתה מאמן גדול ואיש יקר
    מודה ושוב תודה על היותך אתה וחלק מחיי
    מקווה שניפגש מחר
    אסתי

  15. אין עליך רונן. אתה ביתספר מהלך.
    מילים מאד יפות, ניכרת אהבתך לסבתא

  16. היי רונן!
    ריגשת אותי מאוד.
    אני מסכים במאה אחוז לגבי אמירת התודה ויפה שעה אחת קודם.
    יישר כוח.
    עמית.

 Leave a Reply

   
© 2011 רונן המאמן כל הזכויות באתר זה שמורות לרונן הררי Suffusion theme by Sayontan Sinha